חודש מאי היה בסימן חזרה לשגרה.
המשמעות העיקרית של חזרה לשגרה היא פחות זמן לעצמנו ופחות זמן להעלות פוסטים לבלוג על בסיס תלת שבועי.
אנחנו מקבלים את השינויים באהבה כמו שלמדנו בקורונה.
גם הבלוג מקבל את השינויים באהבה וכרגע נעדכן אותו על בסיס חודשי.
בתחילת החודש צילמנו קולקציה חדשה, במהלכו קיבלנו את הדירה שלנו והתחלנו בשיפוץ אינטנסיבי ולקראת סופו דניאל חזר לבית הספר וליבי נפגש עם המטפלת שלו פעם בשבוע.
בין לבין אנחנו מנסים לעבוד בעבודות שלנו ולעצב את הבית החדש שלנו.
מנסים לקחת איתנו את הדברים הטובים שלמדנו מהקורונה, כמו לא לצאת מהבית בלי מצלמה.
וגם להצליח למצוא רגעים של זמן איכות משפחתי. שלנו. עם הילדים. עם חברים. ועם הרבה בריכות מתנפחות.
שוב עוצר.
הפעם יום העצמאות.
אנחנו כבר מתורגלים בזה ממש טוב!
גם את העוצר הזה בילינו על הגג של הבניין עם השכנים האהובים שלנו.
הפעם השתדרגנו עם רשת צל ועמדת די ג׳יי שלא הייתה מביישת מסיבת גג תל אביבית גם בימים של שגרה והתקהלויות.
היה כ״כ כיף וטבעי שלרגע לא הרגשנו שאנחנו חוגגים ככה רק בגלל שיש נגיף חדש בעולם.
* תום אומר אצבע שהוא חייב מסיבה.
יום הזיכרון.
רגע לפני עוצר יום העצמאות.
החלטנו להיות אופטימיים ולקוות שזה העוצר האחרון שלנו לפני החזרה לשגרה.
תום והמצלמה יצאו לתעד את העיר הריקה, אולי בפעם האחרונה.
תחושה של עצב מהול בשמחה.
יש משהו נורא נעים בעיר הריקה, מצד שני, אם אפשר שבפעם הבאה שזה קורה זה יהיה מסיבה טובה ומשמחת.
וגם שחדי קרן כתומים ילכו ברחובות.
* תום אומר שהוא לא יודע מתי בפעם הבאה יצא לו ללכת 10 ק״מ בעיר ולפגוש 4 אנשים.
אחרי כמעט חודשיים של ריחוק חברתי כמעט מוחלט והרבה שיחות וידאו נסענו לבקר את ניר ואנסטסיה, חברים שהם משפחה.
בזמן שאנחנו נדדנו מהקיבוץ לעיר וטיילנו ברחובות,
הם בנו נדנדה זוגית, שתלו גינת ירק מפוארת, בנו גינה הידרופונית, אפו עוגיות פרמז׳ן, הכינו גבינות, זיתים ועשו לי חשק לעבור לגור איתם בחווה רחוקה ולחיות בשקט.
וכל זה תוך כדי שנסטי היא אחות במחלקת יולדות!
* תום אומר שהוא חייב מסיבה.
הימים קצת התחילו להתערבב.
כאן למשל, יומיים הפכו ליום אחד ארוך, הסתובבנו באותם אזורים, עם אותם ילדים, אבל כל פעם פגשנו בדברים שונים.
לפעמים אנשים עם מסיכה, לפעמים את אמנון מהקפה, לפעמים את השמלות בסטודיו, לפעמים מטוס ענק, לפעמים איש מנגן ונחמד ולפעמים מזרקה אחת שלא עובדת ו2 ילדים מאוכזבים מאוד.
* תום אומר חכו חכו מה אני מכין לכם עם מזרקות.
היום היה מסוג הימים שהספקנו שבוע שלם ביום אחד.
התחלנו בשיזוף וקפה במרפסת, נסענו לפגישה עם רינה בפלורנטין ומשם המשכנו צפונה.
ראינו פריחה אדומה משוגעת ליד הקיבוץ וסיימנו בביקור משפחתי במרפסת אצל אמא של תום.
אבל ההייליט האמיתי היה שמהרגע שיצאנו מהקיבוץ ועד שמצאנו חניה ליד הבית עברו בדיוק 59 דקות.
תודה לך קורנה.
עכשיו לכי מפה.
* תום אומר תודה לך חגית על הספונטניות והיוזמה.
לכבוד בואו של החג השני נתקפתי צורך עז להכין עציצים.
על הבוקר נסעתי עם הבנים לחנות אומנות לאסוף חימר ואיך שחזרנו התיישבנו לעבוד ביחד.
כמה מסקנות:
1. לעשות עציץ זה ממש לא קל
2. יותר מידי מים הופכים את החימר לדבק
3. זאת לא פעילות שמתאימה לגיל שנה וחצי
אחה״צ עלינו לגג של הבניין לחגוג את החג השני ב״על האש״ עם השכנים.
היה מוצלח, מרענן, משחרר ומרוחק.
* תום אומר שהוא אוהב את השכנים שלנו
הפריבילגיה של גרושים בקורונה היא שמותר להעביר ילדים בין ההורים.
בבוקר התנדבנו להביא את דניאל לאבא שלו בהרצליה לכמה שעות.
בין לבין הלכנו לבקר חברים, בגינה מתחת לבית שלהם.
ליבי גילה בפעם הראשונה את הסקייטבורד ואנחנו קשקשנו והסתכלנו על חתולים ג׳ינג׳ים.
שמתי לב שאחת הבעיות העיקריות בקורונה מעבר לזה שאי אפשר לראות את ההורים ולטפס על המתקנים בגינה, זה שגם אין איפה לעשות פיפי בטיולים ארוכים.
אז חזרנו הבייתה.
* תום אומר שהיום הוא גילה שיש גם ג׳ון דירים צהובים ושתומי (פלג) הוא המלך.
היום היה מהימים האלה שלא ממש עשינו כלום.
היינו קצת עייפים מהתקופה.
וקצת עייפים מחוסר הרצון של הבנים.
וקצת עייפים מהקנאה שלהם.
וקצת עייפים מלהיות יצירתיים ולהמציא הפעלות.
אז אני הלכתי לישון, ותום והבנים גילו שהסלון והחלון זה גם אטרקציה.
קינחנו בטיול מסיכות בשכונה ובתמונה של דניאל ליד שלט עם השם דניאל.
* תום אומר שבתמונה האחרונה אפשר לראות איך הוא מגיב כשהוא רואה דברים גדולים.
את הבוקר פתחתנו בנסיעה להרצליה לאסוף את דניאל.
אם כבר הגענו עד הרצליה, היינו חייבים לקחת אותו לראות את הפריחה שפספס בפעם הקודמת.
בדרך חזרה עברנו לנופף לסבתא וסבא לשלום כי אי אפשר כבר עם הגעגועים האלה, ועל הדרך ראינו עוד פרחים יפים וגינה קהילתית שרק עושה חשק להתחיל לזרוע ולשתול.
כשחזרנו ניסיתי להרדים את ליבי, וכשהתעוררתי מצאתי את הבנים בחדר בתוך אוהל מהמם שתום בנה להם.
מדהים כמה שמחה ארבעה קליפסים ושמיכה אחת יכולים להביא.
* תום אומר שלפריחה כזאת שווה לחזור שוב. ובכלל, יש הרבה מקומות ששווה לחזור אליהם. אולי תמצאו בהם משהו חדש.
היום הלכנו לסופר פארם בנמל.
בדרך עברנו בכיכר רבין, כיכר דיזינגוף ובים.
ברחובות הייתה אוירה ממש מיוחדת, מצד אחד זה לא כ״כ נעים לראות ים סגור, ומצד שני אוירת חג נעימה ושקטה.
בחוץ דממה מוחלטת, מידי פעם חולפים מולנו אנשים, רובם במסכות, מסתכלים במבט ישיר לתוך העיניים במן תחושה של שותפות גורל.
בסוף הגענו לסופר פארם וזאת הייתה הפעם הראשונה שנכנסנו בעצמנו לעשות קניות מאז תחילת הסגר.
כמובן שהשתמשנו בכפפות ומסיכות.
אפילו ליבי הקפיד על כיסוי פנים.
* תום אומר שנחמד לדעת שאפשר לעבור בשלושה כיכרות מרכזיים בעיר לפני שמגיעים לסופר פארם
היום היה בסימן חלוקת מתנות לחג.
את הבוקר פתחנו בטיול אל מחוץ ל100 מ׳ שלנו אבל הרגשנו חיוניים כי הלכנו להשאיר לכמה חברות מחווה קטנה של תשומת לב מחוץ לדלת.
בצהריים תום הרים בהתנדבות עמדת צילום בחצר של הבניין למשפחות מהשכונה שרוצות תמונה משפחתית לחג.
ובין לבין גם אנחנו קיבלנו משלוחים של אוכל והפתעות מהמשפחה.
כמובן שהקפדנו על כפפות, מסכות ושמרנו על 2 מ׳ מרחק.
* תום אומר שהוא מקווה שזה שהרים את הרקע חימם כמה לבבות.
הבוקר התחיל בזה שלראשונה מאז תחילת הסגר, דניאלי הלך לאבא שלו.
אחרי שלושה שבועות אינטנסיבים ומאתגרים אך גם מאוד מהנים, ממש התרגלנו להיות ארבעה 24/7.
פעם אחרונה שהיינו רצוף ביחד כ״כ הרבה זמן זה היה כשטיילנו בקרואטיה וסלובניה.
מפה לשם, מבואסים וללא תכניות נסענו לאסוף ארגז אננסים שחיכה לנו בשפיים.
בדרך חזרה החלטנו לנסוע מכביש צדדי בתקווה לראות קצת ים, במקום זה מצאנו פריחה מדהימה שגררה סשן צילומים של שעה. לפחות.
ואם אתם תוהים לעצמכם למה אין תמונות שלי בעומק השדה, התשובה היא קוצים.
* תום אומר שתסע לאן שתסע, בסוף תגיע לאן שאתה צריך להגיע
היום הלכנו לתפור מסכות בסטודיו.
דגש על המילה הלכנו, כי המרחק ברגל מהבית לסטודיו הוא חצי שעה ובדרך תפס אותנו שוטר.
יש לציין שהוא היה מאוד נחמד ופירגן לתוכנית תפירת המסכות שלנו.
בזמן שאני נהנתי מכל רגע להיות בסטודיו שלי סוף סוף ולתפור קצת, הבנים השמידו והשחיטו אותו.
תום לקח אותם לבדוק את טווח ה100 מ' של הסטודיו עד שהגיעו לכיכר הבימה.
שם, פגשו את נועה ועודדו אותה לצאת לשחיית צהריים.
* תום אומר שהדבר הכי טוב שקרה לו היום זה שהוא פגש את נועה
קמנו בבוקר למסיבת ריקודים עם הבנים, צריך איכשהו לפרוק את כל האנרגיה הזאת.
אחרי זה יצאנו לסיבוב ברחוב השומם ליד הבית והחלטנו שהגיע הזמן לחלוקת זמנים ומשמרות.
היום היה היום של תום, הוא יצא לסיבוב בעיר לצלם תמונות מהממות ועצובות, איזורים שבשגרה לא ניתן למצוא בהם פינה ריקה עומדים שוממים.
בנתיים בבית נחנו, שיחקנו בגרביים והכנו פיצה.
זה היום הראשון שלא יצאתי מהבית ליותר מ10 דקות. העיקר ששרדנו עוד יום ושעכשיו הזמנו גלידה.
* תום אומר שיותר יפה מיום כיפור.
היום התחיל מאוחר אחרי ש2 הבנים החמודים שלנו החליטו להתעורר ולצרוח אתמול ב23:30 בלילה.
אחרי שלא הצלחנו להרדים קרוב לשעה, החלטנו לעשות מסיבה בסלון.
ב02:15 הלכנו כולנו לישון מותשים אך מרוצים.
את היום העברנו ממש באיזי בבית, התמקדנו בעיצוב מסכות בהתאם להנחיות החדשות ויצאנו לטיול רגלי קצר בשכונה.
בערב רבתי עם הבנים ואיבדתי סבלנות על זה שסרבו להרדם לפני 20:00, השעה הקדושה בה מתחיל הערב שלי.
אז עכשיו אני שותה כוס יין, מסתכלת איזה חמודים הם בתמונות ומתייסרת עם עצמי.
* תום אומר שהוא רוצה לטוס למרוקו
היה ממש כיף להתעורר היום בבית.
בהמשך לשבועיים הקודמים זרמנו עם הלוז שאין לנו לוז והפעלנו את הבנים באמצעות 3 ארגזי קרטון מהמשלוח ירקות וירידה לחצר של הבנין עם דלי מים.
אחה״צ יצאנו לסיבוב ובדקנו האם המשטרה תתפוס אותנו אם נחרוג קצת מה100 מ׳ שלנו.
בלי ששמנו לב היום נגמר ממש מהר.
+ היה נחמד לראות שוב את כל השכנים והחברים.
ממרחק של 2 מ׳. כמובן.
* תום אומר תודה לשוקיט על המשלוח
אחרי שבועיים ויום, לוקחים הפסקה מהקיבוץ ומכליל החורש בתקווה שנשוב בקרוב.
פתאום התחילו להציף אותי החרדות מהקלסטרופוביה ומהסגר של ה100 מטר.
בדיוק אז, יצאנו עם הבנים לחצר ואני חושדת שראיתי גור נחשים, מה שחיזק אצלי את ההחלטה לחזור קצת הבייתה.
בפועל זה היה הרבה פחות קלסטרופובי ממה שציפיתי, התמקדנו בעיקר בסידור הדירה מחדש כך שתהיה הכי ידידותית לילדים שהיא יכולה להיות ולסיום פתחנו בקבוק מארגז היין שחיכה לנו בבית.
* תום אומר שהיום הוא בהפסקה
היום בבוקר תום ואמא שלו היום צריכים לצאת למשימה מחוץ לקיבוץ ואני נשארתי עם הבנים.
למרות שסה״כ היה רגוע ונעים, התחלתי להרגיש לחץ בית קיצוני.
תום הבין את הרמז ולקח אותם לטיול אחד לפני האחרון במגרש של הקיבוץ רגע לפני שעוזבים את המרחבים לטובת הסגר של העיר.
* תום אומר שנשמנו הרבה אויר נקי בקיבוץ, הוא מקווה שגם האויר בתל אביב הספיק להתנקות בנתיים.
בזמן שאני ניסיתי להשלים שעות שינה היום בבוקר הבנים יצאו לטיול וניסו להציל גוזל.
כשהתעוררתי, ישר רציתי לחזור הבייתה לתל אביב, לאספרסו הכפול שלי ולעוגה מהבייקרי.
כל היום הייתי עסוקה ברשימות בעד ונגד להשאר או לחזור.
אז יצאנו לטיול, ראינו שוב את כליל החורש, שיחקנו בכדור ועשינו תחרות צעקות.
ללא ספק חזרתי רגועה יותר להתלבטות לגבי העתיד שלנו.
מדהים איך הצטמצמו ההתלבטויות בחיים מאז שהתחילה הקורונה.
* תום אומר שאם הוא היה יכול לבחור הריאות שלו היו נראות כמו כליל החורש.
הבוקר עשינו טיול לכלבו, חיכינו בחוץ עד שהוציאו לנו את המצרכים שהיינו צריכים. הבטחתי לעצמי שיותר אנחנו לא מתקרבים למקומות הומי אדם, החרדה הזאת גדולה עליי בימים כאלה.
את אחה״צ החמים ניצלנו כדי ללכת למקום סודי וקריר פה בקיבוץ.
מסתבר, שהוא לא היה כ״כ סודי וכשהגענו כבר היו שם עוד אנשים.
אז שמרנו על מרחק, חיכינו בצד עד שהם ילכו, הבנים נכנסו למים ואותי הכריחו לטבול רגליים.
* תום אומר שאת התמונה הזאת לא הוא צילם.
מה שבטוח, הבידוד בקיבוץ הוא מאוד פוטוגני.
זה לא תמיד קל, לא תמיד הילדים מרוצים, לא תמיד יש סבלנות, וזה לא כיף לפגוש חברים ממרחק של 2 מ׳.
אבל בתוך כל הכאוס הזה, יש רגעים קטנים של אושר, בין אם זה עם הילדים ובין אם זה חצי שעה של ריצה משותפת.
לאט לאט מבינים שאנחנו צריכים להצליח להנות מהרגעים הקטנים, להודות על זה שאנחנו בריאים, ולקוות שבעתיד נחזור לעסוק במה שאנחנו אוהבים ולא נעשה כל היום יצירות מגלילי נייר טואלט.
* תום אומר שנייר טואלט......
שמתי לב היום שהימים עוברים פתאום נורא מהר.
בלי שהרגשנו נוצרה לנו פה סוג של שגרה.
בבוקר נמרחים עם המסכים, אח״כ אנחנו משחקים בחוץ ומטיילים, ליבי ישן, דניאל לומד או עושה יצירה, ארוחת צהריים, טיול, אחה״צ בחדר משחקים ואיכשהו כבר ארוחות ערב מקלחות והילדים ישנים.
הדבר היחידי שאני ממש מקפידה עליו בימים האלה זה שילכו לישון מוקדם, כי בכל זאת, מגיע לנו כמה שעות של שקט בערב, להוריד תמונות מהמצלמה, להעלות סטורי לאינסטוש, לכתוב כאן כמה מילים ולקטר.
* תום שואל אם שמתם לב שלכלוב יש 4 רגליים וזנב?
הבוקר שלחתי לתום הודעה שנמאס לי ואני רוצה הבייתה.
אני מתגעגעת לבית שלנו, למיטה שלנו, לפינה שלי ולמשפחה שלי.
ֿתום הבין את הרמז, יצא לשחק עם הילדים בחוץ בגירים והתעקש שנצא לטיול שסימנו לעצמנו שצריך לעשות אי שם לפני יומיים.
בסוף היום כבר ממש לא רצינו לחזור הבייתה ורק אמרנו תודה על המרחבים ועל זה שאנחנו יכולים לצאת מהבית.
פרופורציות.
* תום אומר שאם תלחם בשגרה היא לא תנצח אותך.
ארוחת שישי מצוצמצת מאוד, אפיית חלות וגשמים חזקים השאירו אותנו בבית כמעט כל הסופש.
יצאנו להתאוורר בטיול בשכונה החדשה שבגבעת הלולים, שמחנו על זה שאנחנו גרים בת״א למרות הנוף המשוגע שיש להם שם, וסימנו לנו את העמק למטה כיעד לטיול הבא שלנו.
בסוף היום הגיע משלוח של ביצים מהלול של הקיבוץ וגיליתי שיש דבר כזה ביצה אחת עם 2 חלמונים.
היה טעים.
רוצים לראות ביצה עם 2 חלמונים? תלחצו כאן!
* תום אומר שבתמונה שאתם רואים מופיע השער הישן של הקיבוץ, כמויות הצ׳יפס שהייתי מטגן שם הן בלתי נתפסות.
וגם, הייתי צובע את הדלת בבורדו.
מזג האוויר ממשיך להיות לא ידידותית למשתמש, ומעבר לטיול קצר בין הפוגות הגשם בקיבוץ אין לנו הרבה מה לעשות.
אנחנו מתחילים להפנים את זה שהמצב לא הולך להשתנות בקרוב ושהולכות להיות לזה השלכות שישנו את חיינו ואף אחד לא יודע אם לטוב או לרע.
מבינים שכרגע זה לא בשליטה שלנו, מנסים להרפות, ולפחות להנות מהרגע, עד כמה שאפשר ולהזכיר לעצמנו שהעיקר שכולנו בריאים.
אז יצאנו לסיבוב קטן בתוך הקיבוץ ופגשנו חברים ממרחק של 2 מ׳ לפחות.
* תום שואל מה קורה כשמערבבים ורוד ירוק ואדום ביחד?
האינסטוש מלא בלוזים מושקעים שאמהות מכינות ואצלנו הגיע גשם ומצאנו את עצמנו תקועים בבית ללא תכניות, שזאת למעשה החרדה הגדולה שהוציאה אותנו מהדירה שאנחנו כ״כ אוהבים לקיבוץ.
אז קצת שחררנו, קצת ציירנו ואפילו נכנסו לאוטו לטיול קצר בחוץ עד שנכנענו לרוח וחזרנו הבייתה.
לפעמים זה גם בסדר פשוט לא לעשות כלום ולבלות קצת מול המסכים.
לפעמים זה גם בסדר פשוט לא לעשות כלום ולבלות קצת מול המסכים.
לפעמים זה גם בסדר פשוט לא לעשות כלום ולבלות קצת מול המסכים.
* תום אומר שאם יורד גשם הכי חשוב להגן על המצלמה
יום שני לבידוד בקיבוץ.
בבוקר היה ניסיון לא מוצלח ללימוד מקוון, אז יצאנו לטיול קטן ובדרך פגשנו קרציה גדולה על המכנסיים של תום שהכניסה את דניאל לחרדת קרציות.
היינו חייבים לפעול מהר ולייצר חוויה מתקנת, אז הלכנו כולם ביחד עם אומה לטיול רגוע ביער שמתחת לבית.
בדרך ראינו פריחה צבעונית ואת כליל החורש בשיאו.
ככה העברנו יום שלם ללא לו״ז, ללא הפעלות מיוחדות מעבר לניעור עצים ועם אפס יצירות שצריך להעלים אח״כ.
* תום אומר שקרציות לא גדלות על עצים ואומה זה סבתא בהולנדית
ביום ראשון היינו אמורים לצלם קולקציה חדשה שעבדנו עליה כמה חודשים, במקום זה ארזנו בערב מזוודה עם קצת בגדים, קצת חומרי יצירה, 3 מצלמות ו2 לפטופים ונסענו לקיבוץ.
ביום שני בבוקר התעוררנו באופוריה של מרחב, צבעי גואש, והפעלות לילדים.
הסתבר לנו שדניאל לקח את זה שלב אחד קדימה בזמן שליבי ממש לא בקטע של צבעים ויצירה ומעדיף לפרק דלי מים.
אז יצאנו לטיול ברגל לפגוש חברים מהקיבוץ.
ממרחק של 2 מ'. כמובן.
* תום אומר שהנסיעה לקיבוץ לא כ״כ ארוכה
